רמזים הם לא הוכחה לדבר, אבל…

אחד הדברים המעניינים שעולים מניתוח המידע החדש לגבי מקרטני והביטלס הוא כמות הרמזים העצומה בה הוא והם עשו שימוש. הרמזים שהכרנו מהמידע הישן מחווירים באיכותם ובעיקר בכמותם בהשוואה לכל מה שמספרים לנו כעת. שלושה פרקים בספר שלי מוקדשים לנושא הרמזים בשירים, בעטיפות האלבומים, בסרטים ובשירים של אמנים אחרים.

ובכל זאת, רמזים הם לא הוכחה לדבר!

אני טורח להדגיש זאת שוב ושוב בספר שלי. רמז הוא בסך הכל מידע שעשוי לעזור במציאת נעלם כלשהו. הדגש הוא על המילה “עשוי”. ולכן ההוכחות בספר לסיפור מקרטני נשענות על שני קווי מידע אחרים. הראשון הוא ההבדלים הפיזיים המשמעותיים בין פול הביולוגי ומחליפו ביל שפרד. השני הוא שרשרת של אירועים נסיבתיים לכאורה ובפועל כאלו שמהווים “חורים” גדולים במידע הרשמי ומתבררים כלא סבירים בעליל.

בכל זאת, יש מספר דברים שצריך להזכיר בהקשר של מפעל הרמזים הגדול של מקרטני והביטלס.

ראשית, האינטנסיביות בתכנון ובשתילת הרמזים והעובדה שהופיעו במקומות מוכרים רבים החל מ-1966 ועד ימינו אנו היא אדירה. יש שיראו בכך כאובססיה להסתרת מידע (נשמע מוזר מאוד) והפניית המעריצים לחפש אותו בעצמם. במסגרת המידע החדש כבר לא צריך לחפש רמזים, כי מגלים לנו היכן רבים מהם נמצאים ומה הם הסתירו.

בנוסף, מעניין גם לגלות שהשמועה על מותו והחלפתו של פול מקרטני שככה כבר בסתיו 1969 עם המאמר במגזין “לייף”, אבל טמינת הרמזים במוזיקה ובמקומות אחרים, כולל בשנות השבעים בלהקת “כנפיים” ובקריירת הסולו ביל שפרד (פול מקרטני) מעולם לא פסקה. זו שגרת חיים, מקצועית ואישית של “פול מקרטני”, שקשורה קשר הדוק לעולם האמוני שלו ולדרך החיים בה גדל והתחנך. הרחבה משמעותית על כך תוכלו למצוא בספר שלי ובפוסטים נוספים בהמשך כאן באתר.

לבסוף, גם אם הרמזים לא מהווים כלי מרכזי בהוכחת סיפור מקרטני והביטלס, כמותם האדירה מוסיפה משקל מסוים לסיפור האמיתי שנחבא אל הכלים. רמז בודד, גדול ככל שיהיה, לא מספק אבל חיבור בין מאות רמזים (ופתרונם) לאורך שנים מגלה תמונה גדולה של מציאות שונה מאוד ממה שהכרנו. הרמזים בסיפור מקרטני והביטלס עזרו לי מאוד בהבנת סיפור המסגרת הכללי. מקווה שגם לכם.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin

קטגוריות :

הפופולריים:

פול מקרטני מת
עופר זאבי

מביל שפרד לפול מקרטני

הכירו את ביל שפרד. זה המוזיקאי המוכשר שהחליף את פול מקרטני ולמעשה נכנס לנעליו. הוא נושא את שמו עד היום.

לקריאה »